דרך קצרה שהיא ארוכה, או ארוכה שהיא קצרה?

אתן לכם דוגמה טרייה מהבוקר למושג הנפלא הזה בתורת הנפש.

אחרי שנת לילה קצרה מדי, חטפתי עוד קצת תנומת בוקר, תוך ששמעתי את בעלי נכנס אחרי התפילה ומטפל בביתנו. במצב השינה השמור לאמהות עם אוזן אחת מכווננת לקולות הילדים, קלטתי שהבת שלנו קיבלה את הנצרך לה. הגוף הרפה ונח -

עד שכעבור זמן, עלו קולות וויכוחים בין בעלי לבין הבן שלנו.

קמתי, כבר עם יותר כוחות, ומיד קלטתי את הלחץ הקשוח של בוקר - הבן תקוע כי נעלב מאד, ובעלי תקוע כי צריך לצאת עוד 10 דקות, ומתחיל להתייאש.

אמרתי רגע לבעלי - אל תדאג - שניה נעשה דרך ארוכה שהיא קצרה...

ניגשתי לבן שלי, כרעתי מולו, וראיתי בפנים שלו שכואב לו הלב. התחיל להאשים את אבא ש״שיקר לו״ כי לא נתן לו מנת בוקר שהבטיח לו.

מצד אחד -

בעלי משקיע ממש בארטיקים שווים ובריאים של בוקר, וממש שמח לפנק את הילדים, וזה יכול להדליק אצל כל אחד את הפיוזים כשהילדים המוקפים בכל טוב עוד באים בדרישות והאשמות...

מאידך, הרגשתי שהילד שלי פשוט עם לב מדמם.

הראיתי לו עיניים דואגות, נוכחות, רואות - והצעתי לו חיבוק בוקר.

ראיתי אותו מגניב הצצות לעיניים שלי -

בוחן אם אני אמיתית איתו, או שסתם מנסה לגרום לו לעשות משהו.

אך מתודלקת מהמנוחה, באמת הייתי שם איתו. באמת מרגישה את הלב שלו בוכה.

אחרי דקה, נמס ובא לחיבוק קרוב ומנחם.

אחרי שתי דקות, מצאתי לנו נושא כיפי שגם סימן את הקשר שיש בינינו, ודרך זה מצאנו כמה רגעים של צחוק.

אחרי ארבע דקות, היה לבוש, ואחרי 5-6 דקות, עם נעליים ותיק מוכן לצאת.

דוגמה ממשית של דרך ארוכה שהיא קצרה.

מהי דרך קצרה בתוך הנפש, ובתוך ההורות?

כמו שעל הדף, הדרך הקצרה הולכת מנקודה א׳ לנקודה ב׳ בקו ישר, כך גם בתוכינו. הדרך הקצרה, המיידית, המתבקשת נראית לנו גם המוצדקת ואולי גם היחידה.

אך זוהי דרך שכשנלך בה, הנפש של ההולכים - שזהו העיקר - מתייבשת, נסדקת, מתפרקת ומתפזרת בסופות החול של המדבר שאינו מרחם.

לעומתה, הדרך הארוכה מתחילה מכבוד לשורש הרוחני שלנו -

ועל אף שהעצירה להכיר, להשקות ולהרוות את הנפש העייפה נראית כעיכוב בלתי מתקבל על הדעת - בטח כשאנחנו לחוצים/עייפים/עצבניים בעצמינו! - הרגעים נספרים בדרך הזו לפי האיכות, ולא הכמות.

לרגע - לשים את עצמנו, והאג׳נדה המאד לוגית שלנו בצד,

ולהכיר בנשמה המבקשת מגע אמיתי

ונזכה שכל הדרכים ייפתחו בפנינו.

*

אך שלא נשכח -

המטרה היא לא לייצר דרכים קצרות בחיים.

המיקוד במטרה החיצונית תמיד תופס וחומס את תשומת ליבנו,

תמיד מונח באישיות האוטומט שלנו.

ולכן היא מורגשת ״דרך קצרה״!

התפיסה האוטומטית, המיידית, הממוקדת תוצאה, הדורשת, המכאנית - היא מה שיוצאת מאיתנו בלא משים, ובלי כל מאמץ. ֿ

מה שבאמת ״ארוך״ בדרך הקצרה, היא היציאה מהאגו ההורי שלנו, ולבנות את האמונה, צעד צעד, שיש דרך אחרת. דרך שבונה בילדינו דרך החיבור האותנטי אלינו, את העצמיות ויכולת הבחירה שלהם.

בהצלחה לכולנו, הצועדים בדרך ההורות