מבט בגובה שמיים

בעבודת גידול וחינוך ילדים -

חשוב לא רק גובה העיניים,

אלא גם - ובעיקר - גובה המבט הפנימי שלנו.

***

לאחרונה, שומעת הרבה התייעצויות של הורים על התנהגויות מתפרצות, מתחצפות, מתעלמות ומתרעמות של ילדים. הרבה מהם רגישים (או רגישים מאד), וחכמים וקולטים הכל תוך שניה. הרבה בגילאים 5-7 - קצת יותר או קצת פחות.

ובעצמי - עוברת את אותה המסוכה בדיוק עם ילדיי...

אחרי שנה של הזנה עמוקה של ההיקשרות עם שניהם, מצד שנינו, בעלי ואני. ופתאום בא גל גדול ומציף הכל... הצקות, אמירות, צעקות, האשמות. מה קורה פה??!

מודה, לא מעט אני פשוט תופסת את רגליי ובורחת לאיזה ספר או שנ״צ לצאת מאזור המלחמה הזה!

אך בזכות למידה והעמקה כבר כמה שנים בפנימיות הנפש והתפתחות והיקשרות הנפש של ילדינו - אני לומדת עם עצמי, ועם הורים שאני עובדת איתם, את הנקודה הזו:

אם משהו פעם עבד, ופתאום כבר לא, סימן שאנחנו - ההורים - שכחנו לעדכן גירסה!

קל להיתפס לקפיצות הגדילה החיצוניות -

קצת יותר קשה לזכור לכוונן את העיניים הפנימיות.

בשלות לעומת עצמאות

בגישה ההיקשרותית, מדובר הרבה על בשלות - להכיר בשלבי ההתפתחות הטבעיים של המוח שהולך ומצטייד, לאט ובהדרגה, ביכולות תמרון וניווט בין הרצונות והרגשות והצרכים הרבים והסותרים - של העולם בחוץ ובתוכם פנימה.

מכל הניסיון שלי עם ילדים - כמחנכת, בעבודה טיפולית וגם בבית - זו נקודה קריטית! שחוסכת המון המון תסכול.

בוודאי שלא כדאי לשים ילדים במצבים שהם לא מסוגלים לעמוד בהם. אם בגלל שעוד לא יודעים לווסת את עצמם במקומות האלה, או שעוד אין את יכולת דחיית הסיפוקים לממתקים או להידחף בתור. גם מצבים שיש בהם עומס רגשי של חוסר וודאות, היפרדות או בהלה יכולים להציף את מנגנוני הניהול העצמי.

יחד עם זאת - אסור להזניח גם את הצד השני!

כשמעמיקים בלימוד של הרצון הנגדי של ילדים, פוגשים נקודה מאזנת ומשמעותית, של הענקת גבולות רחבים יותר עם יותר עצמאות ואחריות לילדים.

הנה כלל אצבע נחמד שעובד יפה, בדיוק למצבי קפיצות הגדילה הפנימיים. כשהינכם מזהים הצקות, דרישות, מאבקים חזקים מולכם כשאך לפני שבוע-שבועיים הכל היה צבוע בצבעי שקיעה יפים והרמוניים - הביטו בילדכם כאילו הינם גדולים בשנתיים מגילם הביולוגי

מנוחה רגשית = גדילה = רעש בקשר

מה הקטע - שכל זה בא בדיוק אחרי תקופת היקשרות עמוקה וטובה.

זאת כיוון ששם, בעומק ההיקשרות, שם בדיוק הילדים שלנו גדלים.

כשהם מוזנים עמוק, ומצויים במנוחה רגשית יפה. הם גדלים, ואילו לנו ההורים נוצרת אשליה:

״הנה, פיצחנו!! אפשר קצת לנוח!!״

אה... בדיוק שם מתחת לפני השטח מתרחשת גדילה משמעותית - וכשהיא מתראה על-פני השטח, אם לא גדלנו גם אנחנו, נהיה כבר לא מסונכרנים עם הילדים - היותר בשלים, יותר רוצים, ויותר מסוגלים!

***

קיץ - זה זמן שהרבה מהגדילה מתחת לפני השטח שהתרחשה בחודשי האביב מתגלה. כן! צריך קצת לצאת - שוב - מאזור הנוחות שלנו, ואולי אפילו לחדש מלאי של טקסים, טקטיקות וטכניקות.

אבל המלצה שלי? קודם לעשות את העבודה הזו בתוכנו.

בלי זה, יותר מסובך בהרבה לצאת מאזור הנוחות ההורית.

אז מזמינה את כולנו, להסכים לראות את הילדים שלנו, בעיניים חדשות. בעיניים מתבוננות ומסכימות.

מה התחדש באבחנה שלהם? בתסכולים? במה שמפריע? במה שמצחיק או לא מצחיק אותם? במי הם מנסים ושואפים להיות, בצד הטוב?

אם אתם הורים לילדים רגישים ונפלאים,

שעולים לגן חובה או כיתה א׳

ורוצים לעשות ״הכנה לכיתה א׳״ מהמקום השורשי והנפשי!

מוזמנים לעקוב אחריי כאן, ולצפות להודעה בנושא.

#הכנה_לכיתה_א׳ #היקשרות #גישה_היקשרותית_התפתחותית #ילדים_רגישים

קרדיט: Belelula on flickr